דבר קטן גדול הוא סיפורה של גיל, ילדה בת שמונה ורבע, שעוברת חוויות מאתגרות ומשעשעות, ודרך אירועי יומיום נחשפת לקיומה או להיעדרה של האמפתיה.

תחילתו של הסיפור במפגש בין הגיבורה לחברתה. גיל אוהבת את עדי אלפי, ומתרגשת מאוד לקראת בואה. בדרכה שלה, היא משתדלת למענה, טורחת, ומתקשה להבין מדוע, כעבור זמן קצר, עדי אלפי מתחמקת ממנה ומתעקשת ללכת הביתה. גיל פונה בשאלה לאמה, והאם — ששהתה בסביבה והבינה היטב מה קרה — זורקת לה את המילה בפעם הראשונה. ״היית צריכה לגלות יותר אמפתיה...״

מכאן ואילך גיל מנסה להבין מה זה הדבר הזה שהיה חסר לה באותו מפגש יקר. האם הוא חשוב? ואם הוא חשוב, האם יש לה או אין לה? לאחר חוויות משעשעות והרפתקאות מאתגרות (בנית מחנה סודי, ביקור במזבלה העירונית, מסע אופנים וכיוצא באלה...) עם חבריה, הוריה, אחותה, בני כיתתה ואפילו פניה מנדלביץ׳, גברת זקנה אחת שיוצא לה להכיר בביקור כיתתי בבית האבות, היא מבינה היטב.

​

דבק קטן גדול מעלה על סדר היום את ׳האלף בית של תקשורת בין אישית׳, הבסיס לקיומה של חברה בריאה ומשגשגת.

​

״אה, נכון!״ אמרתי, ״המילה הזאת - אמפתיה...״ הסברתי לו שאני כבר מבינה מה זה, ושזה לא מסובך בכלל.

 ״מעולה!״ הוא אמר, ובעיניים עצומות הוסיף שהוא חושב שזה דווקא כן מסובך, מין דבר קטן שהוא גדול בעצם; ושיש אפילו מבוגרים שאין להם מושג, וישנם אלה שיודעים מה זה אבל פשוט אין להם את זה. ״ולי יש?״ שאלתי, מוטרדת פתאום, כי באמת לא היית בטוחה אם יש לי או אין לי, והוא פקח עין אחת ובשכיבה על הצד שאל, ״מה נראה לך?״